בן צבי ושושנה. נולד ביום כ' באב תשי"ד (19.8.1954) ברמת-גן. למד בבית-הספר היסודי 'המתמיד' שבמקום והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון ע"ש דוד קלעי שבגבעתיים. יגאל היה חברותי מאוד. ריכז סביבו חברים רבים, נתן להם הרבה מעצמו, והם העריכו אותו. יגאל מיזג בתוכו שילוב נדיר של כושר-מנהיגות עם מוח אנליטי מבריק ונפש רגישה לאמנות ולמוסיקה. יגאל היה תלמיד מצטיין – על-כך מעידות תעודות-ההצטיינות שקיבל בבית- הספר.
יגאל אהב מוסיקה בכל נפשו ומאודו, החל במוסיקה מתוחכמת ומסובכת שדיברה אל האינטלקטואל שבו וכלה במוסיקה רומנטית ושקטה שדיברה אל נפשו הרגישה. הוא ניגן מאז היותו ילד. תחילה בחליל ואחר-כך במלודיקה, ואז הגיע אל אהבתו הגדולה – האקורדיון. הוא ניגן שנים רבות באקורדיון והצליח בנגינתו לעורר התלהבות שומעיו ולשלבם בשירה במסיבות ובחגיגות. על תרומתו בנגינה בחגיגות בית-הספר אף קיבל תעודת-הוקרה ממנהל בית-הספר.
כעבור שנים, בעת שירותו הצבאי, התחיל לנגן בגיטרה. אחיו הראה לו את האקורדים הבסיסיים – וזה הספיק. בשקידה רבה הצליח יגאל ללמוד בכוחות-עצמו לפרוט בגיטרה, לקח את הגיטרה לבסיס ושם בילה ערבים ארוכים עם חבריו-לבסיס בנגינה ושירה. הוא אף נטל חלק בכמה מופעים ובאחד מהם אף ארגן מקהלה של טייסים.
יגאל הצטרף לקורס-טיס ברגשות מעורבים. קרוב-משפחה, אחד הטייסים המוכשרים בחיל-האויר הצעיר, נפל בזמן מלחמת-השחרור. אותות האסון הותירו את רישומם על הוריו, ויגאל חש את כאבם. אך ההרגשה שהוא יכול וחייב לתרום לביטחון המדינה באורח פעיל ככל-יכולתו הביאה אותו להחלטה לסיים את הקורס, על-אף הצער והכאב שהיו קשורים בכך.
יגאל מילא את תפקידו כטייס במסירות ובאהבה. מסיכומי הראיונות עמו לכל משך- שירותו ניתן ללמוד על כך. "רמת-טיס טובה, מקצוען, ביטחון רב", כתב מפקדו של יגאל והוסיף בסיכום "רמה טובה – פוטנציאל מצוין". "כושר מילוי תפקיד, מחשבה וידע טובים מאוד", כתב מפקדו בסיום משך פרק נוסף כטייס. "ממלא תפקידו ברמה טובה מאוד, עצמאי ובעל שיקולים נכונים", כתב מפקד אחר, "רמת-טיסה גבוהה בכל התחומים. כושר- אישי גבוה, נבון, איכפתניק, דוחף קדימה ובעל עתיד מצוין", כתב מפקד הטייסת בתום הדרכה בקורס מתקדם, ובסיכום הריאיון הוסיף "בעל רמה אישית גבוהה כטייס וכקצין". לאחר קורס נוסף כתב מפקד אחר "תזכרתי לו את הערות המפקד הקודם והוספתי את הזדהותי עם ההערכה – רמה גבוהה כטייס וכקצין". "מדריך מצטיין", קובעת תעודה שהוענקה ליגאל מטעם בית-הספר לטיסה. בריאיון שערך מפקד הבסיס בעניין המשך דרכו של יגאל כתב המפקד "בעל כושר אישי גבוה, מתאים ללא-ספק למטוסים מתקדמים", והוסיף "חשוב לנו מאוד שיחליט על הישארות. נצטרך אותו מאוד… "
יגאל אהב את הארץ. הוא סייר בה לאורכה ולרוחבה ברגל ואף מתוך תא-הטייס, מלמעלה. עליו ניתן לומר בכאב רב שאהבתו לארץ היתה עזה כמוות.
ביום ו' בתשרי תשל"ט (7.10.1978) ארעה תאונה בעת שירד בחבלים מצוק בנחל חצצין שבמדבר- יהודה וקיפד את פתיל-חייו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים.
במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עבורנו יגאל היה ונשאר מהטובים שבטובים, וגם כשאיננו עוד עמנו – הוא אתנו, תמיד".
